ננסה לענות על השאלה באמצעות מספר מחקרים אמפיריים קצרים:
לצורך העניין בדקנו את מדד ת"א 100 בשנים 2006 ו-2009.
במסגרת המחקר נבדקו 497 תצפיות:

האם ניתן לתזמן את השוק?

• 248 ימי המסחר ב-2006.
• 249 ימי המסחר ב-2009.

המחקר בדק את התשואה השנתית שהושגה רק בימים בהם עלה המדד בצורה חריגה לאותה שנה,
מעל 2% ב-2006 ומעל 3% ב-2009.

להלן הממצאים:
שנת 2006:

• במהלך שנת 2006, עלה מדד ת"א 100 בשיעור של כ-12%.
• סה"כ הימים בהם עלה המדד ביותר מ-2% באותה שנה הסתכמו ב-7 ימי מסחר - 2.8% מסך ימי המסחר.
• במהלך שבעת ימי העליות עלה המדד בשיעור מצטבר של כ-18%.

שנת 2009:
במהלך שנת 2009, עלה מדד ת"א 100 בשיעור של כ-92%.

• סך הימים בהם עלה המדד ביותר מ-3% הסתכמו ב-12 ימי מסחר, 4.8% מסך ימי המסחר.
• במהלך 12 ימי עליות אלה עלה המדד בשיעור מצטבר של כ-54%.

דוגמא נוספת: השקעה של 100,000 ש"ח במדד ת"א 100 בדצמבר 1991 הייתה שווה במאי 2010 - 1,022,570 ש"ח אך אם המשקיע היה מחוץ לשוק בעשרים הימים הטובים של אותם 19 שנה, הייתה עומדת השקעתו בסוף התקופה על- 680,352 ש"ח  בלבד, כלומר הפסד אלטרנטיבי של 342,218 ₪.

מסקנות עיקריות מניתוח הממצאים:
רוב העליות בשווקים מתרכזות במספר ימים מצומצם המפוזרים באקראיות לאורך התקופה, כאשר ביניהם גם ימים של ירידות. פספוס אותם ימים בודדים עלול לפגוע פגיעה משמעותית בתשואה הכללית שמגמתה ארוכת הטווח היא עלייה. הדבר אומנם נכון גם בכיוון ההפוך, כאשר הירידות המשמעותיות מתרכזות במספר ימים מצומצם, אך גם את אלה, כמו את ימי העליות, בלתי אפשרי לזהות מראש.

איך הפסידו 40% בשוק שעלה 104%
ברור כי אם המתזמן יכול היה לחזות את תחילת גל הירידות או העליות לפני התרחשותם אזי הסיכון מבחינתו היה נמוך, אך לצערנו המתזמנים "נזכרים" ביכולת התזמון שלהם רק לאחר שהירידות או העליות כבר החלו. נמחיש את הסיכון בתזמון בתקופת העליות אחרונה בין נובמבר 2008 ועד מאי 2010. בתקופה זו זינק מדד ת"א 100 ביותר מ-100%, עליה נאה ביותר, שלצערנו נמנעה מרוב המשקיעים במניות, מכיוון שהמשיכו להאמין ביכולתם לתזמן את השוק. אלה ניסו לצאת בירידות ולהיכנס שוב בעליות, שיטה שלא רק שהייתה עלולה להפחית משמעותית את תשואתם הכללית, אלא אף יכלה לגרום להם להפסד של מעל-40%! סימולציה לכך (בטבלה התחתונה) מתארת משקיע שניסה לתזמן "רק מעט" ופעל פעם בחודשיים שלושה וכך הפסיד כאמור 40% מכספו.

הפסד של 40% בשוק שעלה 100%
כניסה		יציאה		התשואה במהלך התקופה	התפתחות תיק של 100,000 ₪ שתוזמן	התפתחות תיק של 100,000 ₪ שהתקדם עם השוק
תאריך	שער	תאריך	שער
11/12/2008	615.24	28/12/2008	541.7	-12.0%	₪ 88,047	₪ 104,630
11/02/2009	627.52	02/03/2009	579.11	-7.7%	₪ 81,255	₪ 111,856
10/06/2009	817.77	13/07/2009	786.13	-3.9%	₪ 78,111	₪ 151,842
09/08/2009	910.17	17/08/2009	857.79	-5.8%	₪ 73,616	₪ 165,683
26/10/2009	989.92	03/11/2009	924.26	-6.6%	₪ 68,733	₪ 178,522
11/01/2010	1100.22	09/02/2010	1058.9	-3.8%	₪ 66,151	₪ 204,527
06/04/2010	1160.95	09/05/2010	1058.68	-8.8%	₪ 60,324	₪ 204,485
			שווי התיק בסוף התקופה:		₪ 60,324	₪ 204,485

אומנם, נכון שמדובר במשקיע חסר מזל לחלוטין ונכון שמנגד משקיע שהצליח למכור ערב הירידות ולרכוש מחדש ערב העליות יכול היה להשיג תשואה הגבוהה מתשואת 100% של השוק, אך במציאות רוב המתזמנים הם מהזן הראשון, זה שמוכר לאחר שהירידות כבר החלו וקונה לאחר שהעליות חזרו, ולכן רוב המתזמנים לא השיגו בתקופה המדוברת אפילו את תשואת השוק (104%), האם אתם השגתם?

בתרשים התחתון מופיעות התשואות השנתיות של שוק המניות בארה"ב עם ובלי החודש בו היו באותה שנה התשואות הגבוהות ביותר. תרשים זה ממחיש למעשה את ההפסד האלטרנטיבי שיכול היה להיגרם למשקיע שיצא מהשוק, לחודש אחד בלבד, אך שהתברר בדיעבד כחודש המוצלח של השנה.

לצאת עכשיו ולחזור להשקיע כשהמגמה תתהפך?
ימי העליות הראשונים שלאחר ירידות הם החשובים ביותר. מבדיקה שנעשתה בכלל פיננסים על מדד הדאו-ג'ונס האמריקאי עלה כי במחצית השנה הראשונה שלאחר סיום המשבר, זינק מדד המניות ביותר מ-23% בממוצע. ולכן, משקיע שיצא מהשוק באמצע המשבר, בנקודה בה השתכנע כי המגמה היא שלילית, חסך מעצמו לרוב הפסד נמוך מהפסד התשואה שפספס מכך שהיה מחוץ לשוק עד שהשתכנע לחלוטין כי המגמה חזרה לכיוון עלייה. כלומר, גם אם הצליח המשקיע לצאת באמצע הירידות וכתוצאה מכך פספס את ראשית העליות יצא לרוב שכרו בהפסדו.

משך משברים והתאוששות היסטוריים בשוק ההון

 

להשקיע ערב מפולת
ממחקר שביצענו על נתוני מדד מניות הדאו ג'ונס, כמעט כל השקעה שבוצעה משנת 1931, בכל יום שהוא, (גם ערב מפולת) עשתה תשואה חיובית בטווח של עד 10 שנים ובתוחלת רווח שנתית של מעל 7.5%. ככל שהמשקיע האריך את טווח ההשקעה כך גדלה האטרקטיבית של השקעה במניות. מה הרוויח המשקיע מסבלנותו? הגרף התחתון מציג את התשואות שהשיג משקיע שנכנס לשוק רנדומאלית (בכל יום שהוא משנת 1931) נמנע מהשפעות פסיכולוגיות, ושיקולו היחיד היה זמן ההשקעה ל-10 שנים:

התשואה שהתקבלה בהשקעה ל-10 שנים במדד הדאו ג'ונס בכל יום שהוא משנת 1931
 

אומנם השקעה ל-10 שנים לא הבטיחה עדיין רווח בסבירות של 100%, אלא רק של 90%, אך ניתן לראות שפוטנציאל הרווח גבוה משמעותית מפוטנציאל ההפסד. זאת ועוד, הארכת זמן ההשקעה עוד הייתה מחזירה את המשקיע לרווח וודאי, כיוון שלאורך כל ההיסטוריה לא היה יום שהשקעה בו למשך-30 שנה לא החזירה את עצמה נומינלית. גם לטווח קצר מזה, בחישוב של סיכוי-סיכון, שוק המניות נותן יחס מעולה, והרי צריך לקחת לפחות מעט סיכון בחיים.

מסקנות וסיכום
חשוב לזכור שגם האלטרנטיבות למניות אינן חסרות סיכון: בהשקעה באג"ח קיים סיכון של משבר חובות מדינה, בהשקעה במזומן קיים סיכון אינפלציוני, בהשקעה בנדל"ן הצפת היצע ואף זהב מעולם לא היה חסין ירידות. דווקא השקעה במניות, למרות המוניטין התנודתי שלהן בטווח הקצר, הינן אפיק השקעה אשר מבחינה היסטורית מצטייר כ"בטוח", כשהסיכוי להפסד בטווח הארוך נמוך (וכאשר התממש לא היה כזה קטסטרופאלי).
זאת הפעם השלישית בעשור האחרון שאנו מפיקים מסמך כזה לאחר גל של ירידות ושהאופק נראה קודר. בפעמיים הקודמות הירידות אומנם המשיכו גם לאחר כתיבת המסמך, אך המפנה היה בדיעבד לא רחוק ופיצה אותנו בעליות חדות ומפתיעות שהצדיקו את ההפסד בטווח הקצר.
הפרדוקס הוא שדווקא ניסיונות התזמון, שנראות על פניו כהגנה לגיטימית על התיק, היו עלולות למנוע מאיתנו את העליות החדות שהגיעו מיד לאחר המפנה, מה שהיה מגדיל משמעותית את ההפסד הכולל שלנו.
תזמון חושף את המשקיע לרמות סיכון גבוהות בהרבה מאלה שתכנן מלכתחילה. בדומה לדוגמא שהוצגה, כיצד משקיע עלול להפסיד בגלל תזמון שגוי גם בטווח הארוך וגם בתקופת עליות, הן המשקיע והן מנהל ההשקעות יפעלו נכון אם ירכיבו מלכתחילה את תיק השקעות כעמיד לטווח הארוך ומותאם לצרכי המשקיעים, ולא ינסו להתאים אותו כל פעם מחדש בהתאם למצב השוק הנוכחי, שכן כל יום הוא שונה מקודמו ואין לדעת מה צופן לנו המחר.

"חייבים לנסות להיות מפוחדים כאשר אחרים חמדנים ולהיות חמדנים כאשר אחרים מפוחדים". [וורן באפט, 2004]