יצא לנו להכיר את אלי הורוביץ במאבק על השליטה בחברת טבע בסוף שנות הששים (למי שזוכר את המאבק על חבילת המניות שהייתה מופקדת בבנק לפתוח התעשייה). בשנת 1976 התמזגו החברות אסיא-צורי-טבע לאחת ואלי הורוביץ מונה כנשיא ומנכ"ל של הקבוצה.

שלוש החברות הנ"ל נוסדו, בשלבים שונים, החל משנת 1901 ע"י המשפחות סולומון, לוין ואלשטיין, חלוצי התעשייה הרפואית בישראל, יקי"ם כמובן. לא הכול הסכימו אז למינויו של הורוביץ כמנכ"ל, העובדים לא אהבו זאת וגם לא מעט עיתונאים גיחכו למינוי אבל האיש לקח חברה ישראלית קטנה והפך אותה לחברה המובילה בעולם בתחום הגנרי.

הורוביץ, באישיות שלו, ביכולת הניהול שלו ובדבקות באסטרטגיות שטווה לעצמו הצליח להצמיח את החברה, ממש "על פי הספר", גם אורגנית וגם באמצעות רכישות ומיזוגים כאשר כל צעד קדימה נעשה בשיקול דעת וכחלק מאסטרטגיה ארוכת טווח. הורוביץ היה המנהל הראשון שרכש ומיזג חברות גדולות בישראל ובהצלחה.

לפני הרבה שנים היה אנליסט בכיר אחד בניו יורק שממש הכרחנו אותו לבדוק את טבע ("עזוב", אמר האיש, "אני לא מתעסק עם חברות זרות קטנות"). לימים הפך לאנליסט רפואה בכיר ומאוד נחשב בוול סטריט ולמעריץ של טבע. לאחר שנים של מעקב אחרי טבע ולפני שפרש, בתחילת המאה, לגמלאות בפלורידה, אמר לנו, "אלי הורוביץ זה קוסם. מילא להפוך חברה למובילה בישראל זה לא ביג-דיל אבל לקחת חברה עם מנטאליות ישראלית ולמזג לתוכה, בצורה החלקה ביותר וללא בעיות של התאמה בכלל, חברות אמריקאיות ואירופיות גדולות זה משהו שקשה לפגוש אפילו אצלנו".

שנות השמונים

במהלך שנות השמונים רכשה טבע את כל מתחרותיה המובילות בישראל, איקאפארם ופלנטקס בראשן, ובשנת 1987 עשה אלי הורוביץ את הצעד הגדול הראשון לתוך ארה"ב, הוא הנפיק את החברה בניו יורק, בנאסד"ק. גם ההנפקה ההיא הייתה דוגמה לחשיבה הנכונה של הורוביץ שהרי מטרת ההנפקה הייתה, בעיקר, מכירת בלוק המניות של כור (היתרה הלכה לרכישה, ביחד עם ענקית הבריאות WR Grace (סימול:GRA), את חברת Lemmon מפנסילבניה).

כור הייתה אז בעלת המניות הגדולה בטבע וזאת כתוצאה מהרכישה של פלאנטקס ואיקאפארם שהיו בבעלות כור. "ההשתחררות" מכור וחברת העובדים ששלטה בה, הייתה מעשה נבון שיווקית בעולם האמריקאי. "הרי לכם חברה", צחקו בבר-סטרנס שהייתה אחת החתמים של ההנפקה, "שמשתחררת מהתלות בסוציאליסטים".

ההנפקה בספטמבר 1987, לפי 9.25 דולר למניה, הייתה ההנפקה הישראלית הראשונה ששווקה בכול רחבי ארה"ב ומוצלחת מאוד. את ההנפקה ניהלו הגדולים, ענקי ההשקעות דאז, שירסון-ליהמן, בר סטרנס ודרקסל ברנהאם לאמברט (כולן כבר אינן קיימות). מי שנכח, כמונו, ב-Road-Show של החברה יכול היה לשמוע, בדייקנות מדהימה, את מה שיקרה בעתיד.

האסטרטגיה שנפרשה, בהצגת החברה, הייתה של חברה שתוביל בתחום הגנרי, שיגדל לממדי ענק (אז התחום היה צנוע מאוד, בחיתוליו) עם גיחות לתחום הפרמקולוגי והישענות על חדשנות. אלי הורוביץ לא שינה את האסטרטגיה וחשוב יותר, שכנע את המשקיעים שלא ישנה. חודש לאחר ההנפקה התמוטט השוק ומניית טבע נפלה למחצית המחיר.

אבל מי שרכש 1000 מניות טבע בהנפקה, בהשקעה של 9,250 דולר ולא מכר שווה היום כ-1.9 מיליון דולרים (לפי מחירים מתואמים מניית טבע עלתה בלמעלה מפי 205) וזאת ללא חישוב הדיבידנד ואנחנו מכירים הרבה יהודים, ש"דחפנו" להם את המניות על מצע ההשקעה בציונות, שיושבים היום בבתי האבות בפלורידה שקנו, רובם במשבר שלאחר ההנפקה, 20 ו-30 אלף מניות ומחזיקים בהם עד היום. אז מי אומר שהשקעה לטווח ארוך אינה עובדת? הבעיה היחידה היא שצריך, על מנת שתעבוד, מישהו כמו אלי הורוביץ.

לקראת סוף שנות השמונים רכשה טבע את המתחרה הגדולה האחרונה בישראל, אביק, ואז נכנס לתמונה לראשונה ישראל מקוב שהשמועות אמרו שהוא שהצליח לשכנע את שבעת המשפחות ששלטו באביק למכור לטבע.

סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 שנות הפריצה

מתחילת שנות ה-90 החלה הצמיחה המהירה של טבע. הצמיחה נעשתה בעיקר באמצעות רכישות ומיזוגים אבל גם באמצעות צמיחה אורגנית וזאת כאשר החברה מתייעלת כול הזמן. בעוד החברה הולכת מחיל לחיל במיין סטריט הדרך בוול סטריט הייתה מלאה במהמורות מפחידות למדי.

זה התחיל עם רכישת המחצית השנייה של Lemmon מ-WR Grace, ב-1995. האנליסטים הבודדים שעקבו אחרי החברה לא אהבו זאת. גם נבהלו מגודל ההשקעה ובמיוחד לא אהבו את העובדה שחברה עם שם כזה תהפוך למרכז הפעילות בצפון אמריקה. טבע נפלה אז בכ-20% בשבוע.

בשנת 1996 רכשה טבע את מעבדות ביוקראפט שהחזיקה 3% מהשוק הגנרי בארה"ב בתמורה ל-297 מיליון דולרים במניות והרולד שניידר הבעלים של ביוקראפט הפך לבעל המניות המוביל של טבע (% 10.7 בטבע שהייתה שווה אז 2.6 מיליארד) ולדירקטור. שניידר אגב, שירת כדירקטור בטבע עד למותו בשנה שעברה. לאחר מותו מכר הבן את המניות (ב-2009) בסכום של 2.1 מיליארד דולרים.

בשנות התשעים החלה גם הכניסה המסיבית לאירופה, חלק באמצעות רכישות של חברות מקומיות וחלק באמצעות כניסה עצמית.ולקראת סוף המאה כבר שמענו את אלי הורוביץ מדבר על כניסה לתחום הביו-טכנולוגי. הרכישה של ביוקראפט, שנסגרה בשנת 1997, העלתה את טבע על מפת ה- M&A בארה"ב. בוול סטריט, לעומת זאת, הפילה הרכישה את המניה בכ 25% ("זה גדול עליהם", טענו האנליסטים).

בסוף המאה נודע ברבים הסוד שלאחדים היה ידוע קודם שטבע הצליחה לפתח תרופה אתית ראשונה, קופאקסון שמה, תרופה ייחודית נגד מחלת הטרשת. וול סטריט לא פרגנה ובגדול ("השתגעו? מה פתאום נכנסים לפרמקולוגיה? הם לא מבינים בזה כלום") והמניה חטפה כמה מכות נוראיות בדרכה להוכחות. הקופאקסון התחילה דרכה בבריטניה, ב-2000 וב-2002 נכנסה לארה"ב.

מאז, בכול שנה, עד עצם היום הזה, טוענים האנליסטים, "זהו זה, המכירות הגיעו לשיא". היחידים שכול שנה העריכו נכון ובכול מפגש משקיעים בעולם היו אלי הורוביץ ודן זיסקינד, מנהל הכספים והשגריר לוול סטריט. בהערכה גסה, הקופאקסון גרמה, עד ל-2003, ליותר נפילות במניה מכול גורם אחר. את המאה ה-21 פתחה טבע עם רכישת נובופארם, החברה הגנרית המובילה בקנדה ושוב בהחלפת מניות (בעבור 6.2% ממניות טבע, אז כ-300 מיליון דולרים).

רכישת נובופארם, לצד חשיבותה לשוק הצפון האמריקאי פתחה את המסלול המהיר של טבע לאירופה. חברת הבת שלה בהונגריה היוותה הבסיס למרכז גדול של טבע שם, מרכז מו"פ בעיקר. בעקבות נובופארם באה סדרה של רכישות באירופה (באייר-צרפת, האניוואל-איטליה).

2002 שדרוג ההנהלה

בשנת 2002 מונה ]]>